צדו המואר של הירח

תקציר:
הוא האור הַסִּגָּלוֹן לֹא זָקוּק לְאִשּׁוּר כְּדֵי לִפְרֹחַ, מִשְׁתַּזֵּף בַּאֲבִיבוֹ בְּגַל עָלָיו, מְפֻלָּשׁ בִּסְגֻלּוֹתָיו, סִלּוֹן סָמוּק חָבוּק בְּאֵיבָרָיו הוּא לֹא יוֹצֵא לָאוֹר הוּא הָאוֹר וְהוּא עַכְשָׁו (ע' 6) שיר זה הפותח את הספר משקף במידה רבה את עולמה של המשוררת סמדר פלק-פרץ: יכולתה לראות את הסמוי בממשי, את אור בראשית ברגע הנוכח, את האינסוף במרחב-זמן הריאלי, המשתנה ללא הרף. לכך תורמים שיבוצים רבים מתוך המקרא ועולם היהדות, הן כמקורה של חוויה והן כעמדה של כיסופים. הם המעניקים מקום למדרך כף רגל גם בשעה שנפערת תהום. זוהי ליבת החוויה הקיומית על ממדיה: יחסי זוגיות, זכרונות ילדות, אימהות על מורכבותה וקשייה, שבריריותה ועוצמתה של נשיות, יחסי משפחה, פלאי הטבע, תהליכי התבוננות פנימית. גם פרטים זניחים ואקראיים, כמו מגע כנפי שפירית במים או שטיפתן של זגוגיות המכונית, זוכים להארה. כל אלה מתגלמים כמוטיב במהלכו המחזורי של הירח בין אור ואפלה, שהרי בעולמנו הגשמי ניתן להבחין בהם רק מתוך ניגודם ההדדי. שירתה של סמדר מפכה מתוך מגע זה עם יסוד הנעלם: בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַמִּלָּה וְהָיָה בָּהּ תֹּם וְעֹנֶג חֲרִישִׁי (ע' 8) סמדר פלק-פרץ היא ד"ר לספרות השוואתית, מרצה לספרות ואנגלית במכללות לחינוך, חוקרת ספרות וספרות ילדים. סמדר רעיה לנדב ואם לארבעה ילדים, מתגוררת בגבעת שמואל, ילידת עכו. זהו ספר שיריה השני. שיריה פורסמו בבמות שונות, ביניהם: "המוסך", "משיב הרוח", "מאזנים", "עתר" ועוד. -- מהכריכה האחורית

עותקים