שחקן הקרוקט

תקציר:
"דיברתי עם שני אנשים מוזרים מאוד והם גרמו להפרעה משונה בראשי. לא לגמרי מוגזם לומר שהם זיהמו אותי והטרידו אותי עם כמה רעיונות תמוהים ולא נעימים. ראשית, אני רוצה לכתוב מה הם אמרו לי לתועלתי, כדי להבהיר את מחשבותיי על אודות העניין. מה שסיפרו לי היה כה לא הגיוני ופנטסטי, ולכן ארגיש בטוח יותר אם אשב ואביע זאת בכתב. יתרה מכך, אני מעוניין להכניס את הסיפור שלי למסגרת שתאפשר לקורא אוהד אחד או שניים להרגיע אותי במה שנוגע לאיכות הדמיונית לחלוטין של מה ששני האנשים הללו אמרו. הם חשפו מעין סיפור רוחות. אלא שזה אינו סיפור רוחות רגיל. הוא ריאליסטי ורדוף וטורד יותר מסיפור רוחות רגיל. זה אינו סיפור על בית רדוף רוחות או חצר כנסייה שפקדו אותה רוחות או משהו אחר מוגבל כל כך. רוח הרפאים שעליה הם סיפרו הייתה משהו גדול מזה, פוקדת את כל האזור הכפרי, משהו שהחל כאי־נוחות, התפתח לפחד ונעשה אט אט לנוכחות רחבה. ועדיין היא מתפשטת – בגודלה, בכוחה ובעוצמתה. עד שהפכה לאימה מתמשכת. איני מחבב את הרוח הזו שגדלה ומתפשטת, אף שהיא עושה זאת רק בתודעה. אך מוטב שאתחיל בהתחלה ואספר את הסיפור ככל שאוכל, וכיצד הגיע אליי." [ה' ג' ולס, מתוך הספר] הרברט ג'ורג' ולס (1866–1946) ידוע ומוכר לקוראי ספרי מדע בדיוני, אך מלבד זאת הוא הטביע את חותמו ומושגיו בתרבות. בסרט דוקומנטרי על אודות חייו נאמר שהוא האיש שהמציא את המחר, שהייתה לו מעין יכולת נבואית והוא חזה את האסונות שהתרחשו במאה העשרים. חרף אזהרותיו, בן האנוש לא למד מאומה. ההווה של היום משקף לנו את נבואותיו. [המתרגמת]. -- מהכריכה האחורית.

עותקים